למה הפסקנו להשתמש בתנורים לייצור חיישנים ביולוגיים
ייצור חיישנים ביולוגיים דורש איזון עדין. יש צורך בחום מספיק כדי לאפשר לפולימרים להתקשות ולשכבות הכימיות להיות פעילות, אך אם החום גבוה מדי, החיישן עלול להינזק.
במשך זמן רב, השיטה הנפוצה הייתה שימוש בתנורי חימום רגילים. אך למען האמת, חימום אוויר בכמויות גדולות רק כדי לחמם חיישן קטן הוא בזבוז של זמן וחשמל. לכן עברנו לשימוש במערכות תאורה באמצעות קרינת אינפרא-אדום.
העיקר הוא היכן החום הופך לפעיל.
חשבו על זה כך: תנור חומם את החדר, לאחר מכן את האוויר, ורק אז את החיישן עצמו. לעומת זאת, נורות אינפרא-אדום פועלות ישירות על פני השטח של החיישן.
זה מהיר מאוד – זמן החימום יורד משעות לכמה שניות בלבד. מכיוון שמחממים רק את החיישן עצמו ולא את כל החדר, חשבון החשמל יורד. זו דרך פשוטה להפוך את המפעל ל”ירוק” – בלי להוציא כסף על רישיונות.
החלק הקשה (ואיך אנחנו מתמודדים איתו)
כמובן, אי אפשר פשוט להשתמש בכל נורה כדי לחמם את החיישן. עלינו לבחור את אורך הגל המתאים לחומרים שאנחנו משתמשים בהם.
אם צריך שהחום יחדור לעומק החיישן, אנו משתמשים בקרינת אינפרא-אדום באורך גל קצר. אם צריך רק לחמם את השטח החיצוני של החיישן, אז קרינת אינפרא-אדום באורך גל בינוני מספיקה.
אך יש בעיה: אם החום גבוה מדי, ללא מערכת קירור יעילה, החיישן עלול להינזק. זו בעיה קשה לפתרון. כדי למנוע זאת, אנו משתמשים במערכות בקרה PID. הן פועלות כמו תרמוסטטים משופרים, כדי לוודא שהטמפרטורה לא תעלה יותר מדי.
חיסכון בשטח
אחד היתרונות הגדולים של שימוש בנורות אינפרא-אדום הוא החיסכון בשטח. תנורים גדולים תופסים הרבה מקום. עם נורות אינפרא-אדום, ניתן להכניס אותן למערכת הובלה קומפקטית. פחות ציוד אומר יותר מקום בחדר הנקי. ומכיוון שפחות חום חודר לחדר, מערכת האוורור לא צריכה לעבוד כל כך קשה כדי לקרר את החדר.
גם התחזוקה קלה מאוד. כשהנורה מתחילה להישחק, פשוט מחליפים אותה וממשיכים הלאה. פשוט מאוד.