למה אנו עוברים לשימוש באור אינפרא-אדום לייצור חצאי מוליכים ללא עופרת
עולם החצאי מוליכים סוף סוף מנסה להיות ירוק יותר. אנו עוזבים את שיטות הייבוש המזהמות שמשתמשות בחומרים כימיים, ואת השימוש בעופרת. כאן נכנס לתמונה האור האינפרא-אדום – זו השיטה הטובה ביותר עבור אלה שרוצים להיות “ירוקים”, מכיוון שהיא מבטלת את הצורך בחומרי המרה רעילים ומפחיתה את הצריכה האנרגטית של חדרי הייצור.
איך עובד החימום באמצעות אור אינפרא-אדום
חשבו על תנור רגיל – הוא מחמם את האוויר, ואז האוויר מחמם את החומרים שנמצאים בתוכו. זה איטי ומבזבז אנרגיה.
אור אינפרא-אדום שונה – הוא משתמש בקרינה אלקטרומגנטית כדי להעביר אנרגיה ישירות לפני השטח של החומרים. אנו לא מבזבזים אנרגיה על חימום תיבת מתכת ענקית מלאה באוויר; אנו פשוט מחממים את החומרים עצמם.
זה מאפשר זמן התחממות מהיר מאוד. כשמדובר בחומרים רגישים או בחומרי הלחמה ללא עופרת – שדורשים טמפרטורה מדויקת – המהירות הזו היא קריטית.
המרחק האידיאלי
כאן נכנסים האתגרים עבור המהנדסים – יש למצוא את המרחק האידיאלי בין המנורה לבין החומרים.
אם המנורה קרובה מדי – ייווצרו אזורים חמים מדי, והחומרים עלולים להיפגע. אם המנורה רחוקה מדי – זרם החום יהיה נמוך, והתהליך יהיה איטי.
בדרך כלל אנו מתאימים את המרחק בהתאם לאורך הגל של האור. גלים קצרים מתאימים לחימום הפני השטח, בעוד גלים בינוניים חודרים עמוק יותר. צריך לאזן בין עוצמת האור לבין המסה התרמית של החומרים. מנורות בעלות עוצמה גבוהה עובדות מהר, אך יש צורך במערכת בקרה מדויקת כדי שלא לחרוג מהטמפרטורה הרצויה.
החסרון (כי תמיד יש חסרון)
המעבר לשימוש באור אינפרא-אדום מסייע לחסוך הרבה אנרגיה, אך החום שנוצר נע למקום אחר – למערכת הקירור.
מכיוון שהמנורות מייצרות הרבה חום בשטח קטן, יש צורך במערכת קירור חזקה. אם המאווררים או מערכות המים אינם יעילים מספיק, האלקטרודות במנורות עלולות להיפגע מהחום.
זו עוד דוגמה לפשרה שצריך לעשות – אנו חוסכים אנרגיה בתהליך עצמו, אך צריך להשקיע יותר מאמץ בניהול החום סביב המכונה. עם זאת, זו עלות ששווה לשלם כדי להיפטר מהעופרת והחומרים הכימיים.