כיצד למנוע ממזגני האוויר בחדר האמבטיה להפוך למקור סכנה
התקנת נורות אינפרא-אדום בחדר האמבטיה יכולה להיות מסוכנת אם לא נוקטים באמצעי זהירות. יש שם אדי מים ונוזלים בכל מקום, והמים תמיד מנסים לחדור למערכת החשמלית. אם הבידוד לא יהיה טוב, עלולים להיות זרמים לא רצויים. כשמדובר במוטות לתליית מגבות – שאליהם נוגעים בעור לח – זו סכנה שאי אפשר להסתכן בה.
בידוד איכותי
האתגר האמיתי נמצא בנקודה שבה הרכיב החם נמצא בקשר עם המסגרת של הנורה. אנו משתמשים בחומרי בידוד קרמיים בעלי עמידות גבוהה בקצוות הנורות, כדי לשמור על בטיחות. חומרים אלו טובים מכיוון שהם לא מפסיקים לעבוד גם כשהם רטובים.
אך הבידוד הוא רק חצי מהפתרון. יש צורך לאטום את החוטים. אנו משתמשים בצינורות חום או בחומרי סיליקון. למה? כי המים ערמומיים – הם מנצלים את כוח הקפילרה כדי לחדור לתוך החוטים.
אני תמיד ממליץ על שימוש בכבלים עם בידוד כפול. חשוב שהם יהיו מתאימים לטמפרטורה שהנורה יוצרת. אין דבר גרוע יותר מאשר שהמעטפת של הכבל תימס והחוטים יהפכו לחשופים.
המאבק בלחות
רוב הנורות האלו מיוצרות מזכוכית קוורץ. זכוכית זו אינה מוליכה חשמל, מה שזה דבר טוב. אך יש לה חיסרון – היא נוטה להתלכלך. אבק ושאריות סבון מתערבבים עם אדי המים ויוצרים שכבה דקה שמוליכה חשמל.
זו הסיבה שהחשמל מוצא דרך לעבור את הבידוד. כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בזכוכית מלוטשת או בחומרי ציפוי מיוחדים שגורמים למים להתגלגל מעל השכבה הזו. אך יש חיסרון בכך – אם נשתמש בחומרי ציפוי עבים יותר, עלולה להיות ירידה קלה בכמות החום שהנורה מפיקה. זו בעיה שצריך לאזן, אך הבטיחות תמיד חשובה יותר.
האמצעי הבטיחותי
בואו נהיה כנים: אין בידוד מושלם. בסופו של דבר, משהו עלול להתקלקל.
לכן, חיוני מאוד לחבר את הנורות למעגל חשמלי עם מגן RCD או GFCI. כמו כן, חיוני לחבר את המסגרת של הנורה לקרקע. ניתן לחשוב על זה כעל ביטוח – אם אחד הרכיבים נהרס או שהלחות חודרת למערכת, המגן יפעל מיד. כך ניתן למנוע אסון ולתקן את הבעיה תוך חמש דקות, במקום שהנורה תמשיך לעבוד.