למה אנו מחזיקים את הנורות שלנו בתנאי לחות גבוהה
אם יצא לכם אי פעם להשתמש בנורה אינפרא-אדומה בחדר רטוב או בלול עופות לח, אתם יודעים שהאויב האמיתי אינו הקור – אלא הלחות.
אדי מים וטיפות לחות הם בעצם “רוצחים” של רכיבי החימום. הם לא רק גורמים לרטיבות, אלא גם הורסים את הציוד.
העניין עם צינורות הקוורץ הוא שהם מתאימים מאוד לחימום, אך הנקודה בה הזכוכית פוגשת את החוטים המתכתיים היא נקודה חלשה במיוחד. בחדרים לחים, הלחות חודרת לאותן נקודות. כשזה קורה, יש חמצון, קצר במעגל החשמלי, והנורה נהרסת.
לכן אנו מבצעים “מבחני עמידות בתנאי לחות”. זה נשמע מתוחכם, אך למעשה זה פשוט ניסיון שלנו להרוס את הנורות במעבדה, כדי שהן לא ייהרסו בבית שלכם. אנו מחשיפים אותן ללחות גבוהה מאוד, ומשנים את הטמפרטורות. אם יש דליפה, אנו רוצים שזה יקרה כאן, ולא אצלכם.
בנוסף, רוב הנורות העמידות למים שלנו משתמשות במעטפת קוורץ מלאה בהלוגן. ההלוגן מונע מהחוט הטונגסטן להתאדות מהר מדי, כך שהנורה נשארת תקינה זמן ארוך יותר.
בהתאם לכמות האנרגיה הנדרשת, אנו משתמשים בחיבורים מסוג R7s או Sk15. טיפ אחד: ודאו שהחיבורים יהיו הדוקים. אם החיבורים לא הדוקים, יהיה קצר חשמלי, וזה עלול להרוס את השקע.
אנו גם מוסיפים ציפויים מיוחדים לקוורץ. זה עוזר לחום לחדור ביעילות יותר דרך האוויר הלח, כך שהחום יגיע למקום שאנו רוצים לחמם.
אך יש גם חיסרון שכדאי לדעת: נורות בעלות הספק גבוה מחממות את המקום במהירות. זו המטרה. אך יותר הספק אומר גם התרחבות תרמית גדולה יותר. הזכוכית באמת גדלה כשהיא מתחממת. אם המעטפת של הנורה צרה מדי, הלחץ המכאני עלול לגרום לסדקים בזכוכית.
ודאו שהמשקופים שבהם מותקנת הנורה נותנים לה מעט מרווח לזוז. אנו מבצעים בדיקות קפדניות כדי שתוכלו פשוט להתקין את הנורות ולשכוח מהן.